יש משהו מעצבן במיוחד באופן שבו חתולים מוצגים כיצורים אציליים ועצמאיים, כשבפועל לא פעם מדובר בחיה שעולה על השיש, מפזרת חול, שורטת רהיטים ומעירה את כל הבית בלילה. אם כלב היה מתנהג כך, היו מדברים מיד על אילוף. אצל חתול, לעומת זאת, כל הפרעה מקבלת שם חמוד והופכת ל"אופי".
החלק הגרוע יותר הוא ההתלהבות של חלק מבעלי החתולים מהיעדר הגבולות הזה. הם מספרים בחיוך שהחתול גונב אוכל, תופס את המיטה או תוקף אורחים, כאילו חוסר היכולת שלהם להציב כללים הוא הישג. מי שלא מוקסם מההתנהגות מקבל הרצאה על כך שצריך "לזכות באמון שלו" — אפילו כשהוא רק ביקש לשבת על הספה בלי להישרט.
אפשר לאהוב חיית מחמד בלי להפוך כל מטרד שלה לסמל עליונות. חתול אינו בעל הבית, ושריטה אינה מחווה של חיבה. לפעמים התנהגות מעצבנת היא פשוט התנהגות מעצבנת, גם אם מצרפים אליה תמונה מתוקה.
החלק הגרוע יותר הוא ההתלהבות של חלק מבעלי החתולים מהיעדר הגבולות הזה. הם מספרים בחיוך שהחתול גונב אוכל, תופס את המיטה או תוקף אורחים, כאילו חוסר היכולת שלהם להציב כללים הוא הישג. מי שלא מוקסם מההתנהגות מקבל הרצאה על כך שצריך "לזכות באמון שלו" — אפילו כשהוא רק ביקש לשבת על הספה בלי להישרט.
אפשר לאהוב חיית מחמד בלי להפוך כל מטרד שלה לסמל עליונות. חתול אינו בעל הבית, ושריטה אינה מחווה של חיבה. לפעמים התנהגות מעצבנת היא פשוט התנהגות מעצבנת, גם אם מצרפים אליה תמונה מתוקה.