דיון מאדוקה הזונה מתעצבנת שאני עונה לכולם ולא לה וקוראת למנהלים על ספאם באשכול שכולו גזענות אחרי שמאבדת את זה

מסתבר שגם אחרי שמבינים גאומטריה מופשטת וחוק של הכרח, סיבה והכללה מופשטת ללא צורך בדמיון יש שינוי מטאפיזי בנפש/שכל
אין לי כוח לקרוא עכשיו אקרא עוד מעט אני אוברוולמד מקיר הטקסט


אבל כן זה כלל ידוע בתורת הקבלה שהמצוות נועדו לעצב את האדם.
 
אין לי כוח לקרוא עכשיו אקרא עוד מעט אני אוברוולמד מקיר הטקסט


אבל כן זה כלל ידוע בתורת הקבלה שהמצוות נועדו לעצב את האדם.
כפי שידוע לי שורש שמירת הברית זה בספירת יסוד לכן אומרים נוטר יסוד
 
אני בכלל הבנתי את האוננות כקבלה על מנת לקבל שגורמת לפגיעה בנפש. אבל זה תקף רק אם זה מה שאתה מנסה לעשות כשיש לך אישה לא לאנשים רווקים היום. אבל בכללי פורנו ואוננות כן יכולים לגרום לנזק נפשי. גברים צריכים את הדבר האמיתי.

כל הסיפורים על מלאכי חבלה וזה זה כנראה בא להעביר מסר מסויים ולא להבין אותו מילולית. חזל נגיד אני לא מצפה מהם ליותר מדי וכנראה באמת האמינו מילולית למה שכתבו. אבל הקבלה זה אנשים יותר חכמים, למרות שיש גם הזויים שקיבלו את התואר "מקובלים".

לי זה נראה כמו אגדה ישנה שהשתלבה בקבלה וקיבלה פרשנות רעיונית אחרת.



אבל בכללי יש מקובלים שאמרו דברים מאוד בעייתיים. ראיתי שהרמבן טען שהקורבן ביום כיפור זה לנפש של גלגל מאדים. זה בעייתי כי יש הבדל בין למה להפנות את התכלית לבין מבניות מטאפיזית.



בכללי נראה שאם לוקחים את זה מילולית להיות יהודי זה להיות מקולל כמו שיואל טען פעם שיהודי תמיד יסבול גם אם ישמור הכל. מעניין למה דתיים שחושבים ככה ולא נחשפו לרעיונות פילוסופיים לא מגיעים למסקנה שעדיף להיות גוי ואז להבין שאלוהים מתעב יהודים?
כשהתחלתי להחשף לזה זה הייתה המסקנה הראשונה שלי חחחח
אתה שוב דן על דברים שאתה מפרש כרצונך


כל אלו משלים סתומים...
 
אין באמת תיקונים. תיקון זה רעיון והשכלה של השגת הרעיון/אידאה בשכל. בלי זה אין באמת תיקון.

אש התורה זה מה שמביא נשמה קדושה כמו שאמר רבי אלכסנדריי הקדוש מאפרודיסיאס. אבל אותה תורה זה לא הגמרא. זה תורת הסוד והפילוסופיה בעיקר בכל מה שקשור למדעי האלוהות והמטפיזיקה אבל לא רק.

מה שהמקובלים/פילוסופים קוראים תורה זה לא מה שרוב הדתיים קוראים תורה.

זה כמו שכשהרמבם מתכוון לנפש זה לא מה שהמקובלים מתכוונים לנפש ושניהם לא מה שרוב הדתיים קוראים נפש.
וכמו שאיך שהרמבם רואה השגת המושכלות זה לא איך שהקבלה רואה את זה
אתה אומר בעצם שהתורה דיברה בלשון בני האדם... זה מה שנקרא פשט

יש פירושים עמוקים ורחבים מני ים לתורה מי ימצאם והמשכילים יבינו

התורה שדיברנו עליה פה זה תורה של מצוות מעשיות, עיקרה זה בפרקסיס
ונראה לי שאתה מסתכל על זה בצורה יותר מדי חד-חד-ערכית. חז"ל שהזכרת דחו והזהירו מאד מפני הפילוסופיא מהסיבה שזו אוננות אינטלקטואלית שגורמת להצתננות בעבודת ה'
וכן "תורה לא לשם שמיים".

אין ולא מעט קשר בין רוחות הרפאים המטאפיזיות של הגויים לתורת ישראל
 
יש מצב. אבל זה רעיון מאוד עקבי שם. זה גם לא רק אני מפרש את זה וגם לא הכי אכפת לי. אני לא צריך את הדת כדי להתעסק בפילוסופיה
תענה לי באשכול של אוהיו על י"ג עיקרים כפורמליזציה לוגית - תורנית של היהדות
 
אתה אומר בעצם שהתורה דיברה בלשון בני האדם... זה מה שנקרא פשט

יש פירושים עמוקים ורחבים מני ים לתורה מי ימצאם והמשכילים יבינו

התורה שדיברנו עליה פה זה תורה של מצוות מעשיות, עיקרה זה בפרקסיס
ונראה לי שאתה מסתכל על זה בצורה יותר מדי חד-חד-ערכית. חז"ל שהזכרת דחו והזהירו מאד מפני הפילוסופיא מהסיבה שזו אוננות אינטלקטואלית שגורמת להצתננות בעבודת ה'
וכן "תורה לא לשם שמיים".

אין ולא מעט קשר בין רוחות הרפאים המטאפיזיות של הגויים לתורת ישרא

חז"ל זה חז"ל והפילוסופיה זה הפילוסופיה. הרבנים בימי הביניים מאוד הדגישו שמצוות בלי שינוי שכלי לא באמת מועילות ומותר רק כדי שיגיע לשמה. וזה נכון לכל הזרמים שבשאר הדברים היו חלוקים כמעט בהכל.

לשם שמיים ומאהבה זה לא רגש או כוונה, זה עשיית אמת רק מפני שהיא אמת.
רואים את זה גם במשל של רבי אלכסנדריי וגם בדברי הרמבם.

לחזל היה אינטרס שישמרו מצוות כי זה מה שמאחד ושומר את היהדות. אבל מהבחינה המטאפיזית לא נראה לי שזה המטרה וזה רק אמצעי.
גם חז"ל פחות מעניינים. לדעתי אין קשר בין חז"ל לפילוסופיה והקבלה כמו שאין קשר בינם לתנך. אלה מקורות שונים
 
חז"ל זה חז"ל והפילוסופיה זה הפילוסופיה. הרבנים בימי הביניים מאוד הדגישו שמצוות בלי שינוי שכלי לא באמת מועילות ומותר רק כדי שיגיע לשמה. וזה נכון לכל הזרמים שבשאר הדברים היו חלוקים כמעט בהכל.

לשם שמיים ומאהבה זה לא רגש או כוונה, זה עשיית אמת רק מפני שהיא אמת.
רואים את זה גם במשל של רבי אלכסנדריי וגם בדברי הרמבם.

לחזל היה אינטרס שישמרו מצוות כי זה מה שמאחד ושומר את היהדות. אבל מהבחינה המטאפיזית לא נראה לי שזה המטרה וזה רק אמצעי.
גם חז"ל פחות מעניינים. לדעתי אין קשר בין חז"ל לפילוסופיה והקבלה כמו שאין קשר בינם לתנך. אלה מקורות שונים

וכי מה איכפת ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף? הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות
עיקר המצווה זה ברצון, לא באידאה
 
לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות

עיקר המצווה זה ברצון, לא באידאה

תלוי מה אתה מתכוון אידאה. בקבלה השכלה היא תפיסת האידאה. הרצון והמידות מובילות לרוח שזה ניתן לדמות לעולם הנפש של פלוטינוס, מעל יש את השכל שהוא מופשט ושם אין רצון או תהליך. הכל סטטי וקרוב לשלמות. יש נבדלות מינימלית שהכרחית כדי להפריד מהאל/האחד.

לפי הרמבם אין בכלל אידאות. יש שכלים שתופסים צורות, קיום מוגדר כחומר, צורה ויחס וצורה נתפסת או בחומר או בשכל. כשהשכל היא חסרת חומר ויחס.

לפי שני התפיסות התכלית היא השגת החוכמה המופשטת שהיא העולם הבא.
הרצון דווקא מראה על חוסר והעדר.
הקבלה לפעמים מדברת על דבקות, אבל אותה דבקות היא אותה חוכמה מופשטת במילים אחרות. עשיית אמת מפני שהיא אמת אחרי שמצטיירת בשכל כאמת (מופיע גם במשל מהזוהר שהבאתי). אותה דבקות ואהבה היא דומה למה שקוראים אהבת החוכמה. זה לא דבקות כי חסר משהו או רגש חזק. זה הכרעה שכלית אחרי שהאדם תופס את החוכמה ופועל לפיה עד שכל מעשיו נגזרים ממנה
 
לפי הרמבם המצוות רק מסייעות לתיקון חברתי או להכנה של הנפש ולא תכלית בפני עצמה. לפי הרמב"ם המעולה לא צריך מצוות ויש אנשים שמצוות מסויימות יכולות לפגוע בהם והכל על פי רוב
 
השכר עצמו הוא לא פרס על עבודה קשה או תקבל שכר כי סבלת בעולם הזה. השכר הוא מצב שאדם משיג. אותו רבי יוסי בן פזי שרצה ללמוד תורה כדי להתעשר והיה אדם שרצה להשיג טובות בעולם הזה, בזכות למידתו הוא קיבל נשמה נצחית שמתקיימת ומתעלמת בגוף רק אחרי פעולת ההשכלה
 
גם בשם שלו פז יכול להתייחס לזהב. ויתכן שזה גם משחק עם המילה הספרדית paz שזה שלום או שלווה.
כל הסיפור מאוד מעניין כי מפרש את דברי אלכסנדר לפי רעיון ניאופלטוני של סולם האהבה של אפלטון דרך האנשה של הארוס הקוסמי שיכול להוביל את האדם לתאווה חומרית ומצד שני אל אהבת החוכמה שהיא התכלית הסופית.

אני גם יכול להוסיף את הקריאה הסטואית של המיתולוגיה היוונית עם המבנה של אפרודיטה וארוס וכל ההשתלשלות מהשכל שמיוצג על ידי כמה דמויות מיתולוגיות שכל אחד הוא יחס בתוך אותה מהות. וכולם נגזרים מהאחד שלא מוזכר בכלל במיתולוגיה והוא השאיפה שצריך לכוון אליה
 
  • אהבתי
סימוני אימוג׳י: איש
תלוי מה אתה מתכוון אידאה. בקבלה השכלה היא תפיסת האידאה. הרצון והמידות מובילות לרוח שזה ניתן לדמות לעולם הנפש של פלוטינוס, מעל יש את השכל שהוא מופשט ושם אין רצון או תהליך. הכל סטטי וקרוב לשלמות. יש נבדלות מינימלית שהכרחית כדי להפריד מהאל/האחד.

לפי הרמבם אין בכלל אידאות. יש שכלים שתופסים צורות, קיום מוגדר כחומר, צורה ויחס וצורה נתפסת או בחומר או בשכל. כשהשכל היא חסרת חומר ויחס.

לפי שני התפיסות התכלית היא השגת החוכמה המופשטת שהיא העולם הבא.
הרצון דווקא מראה על חוסר והעדר.
הקבלה לפעמים מדברת על דבקות, אבל אותה דבקות היא אותה חוכמה מופשטת במילים אחרות. עשיית אמת מפני שהיא אמת אחרי שמצטיירת בשכל כאמת (מופיע גם במשל מהזוהר שהבאתי). אותה דבקות ואהבה היא דומה למה שקוראים אהבת החוכמה. זה לא דבקות כי חסר משהו או רגש חזק. זה הכרעה שכלית אחרי שהאדם תופס את החוכמה ופועל לפיה עד שכל מעשיו נגזרים ממנה
לפי הרמבם המצוות רק מסייעות לתיקון חברתי או להכנה של הנפש ולא תכלית בפני עצמה. לפי הרמב"ם המעולה לא צריך מצוות ויש אנשים שמצוות מסויימות יכולות לפגוע בהם והכל על פי רוב

אליבא דרמבן
המצווה לא נתנה מטעמים תועלתניים אלא קיום רצון אלוקה גרידא
"נעשה ונשמע" זה קודם כל קיום רצון ה' . לפני כל הפלפול

זאת בשונה מהגישה אנתרופוצנטרית של אומות העולם, שמאדירה את האדם. שעליהם נאמר כל חסד דעבדין גרמייהו (כל חסד שעושים למען עצמם)

לדעתי ערכים זה דבר קונאטיבי, לא קוגנטיבי / שכלי.
שומה עליך להלחם בעדם.
לא להצדיק אותם בצורה שכלתנית.
 
גם בשם שלו פז יכול להתייחס לזהב. ויתכן שזה גם משחק עם המילה הספרדית paz שזה שלום או שלווה.
כל הסיפור מאוד מעניין כי מפרש את דברי אלכסנדר לפי רעיון ניאופלטוני של סולם האהבה של אפלטון דרך האנשה של הארוס הקוסמי שיכול להוביל את האדם לתאווה חומרית ומצד שני אל אהבת החוכמה שהיא התכלית הסופית.

אני גם יכול להוסיף את הקריאה הסטואית של המיתולוגיה היוונית עם המבנה של אפרודיטה וארוס וכל ההשתלשלות מהשכל שמיוצג על ידי כמה דמויות מיתולוגיות שכל אחד הוא יחס בתוך אותה מהות. וכולם נגזרים מהאחד שלא מוזכר בכלל במיתולוגיה והוא השאיפה שצריך לכוון אליה
מעניין מאיפה אתה מביא את כל זה

למדני את חכמת החול יא יאמנה
 
מעניין מאיפה אתה מביא את כל זה

למדני את חכמת החול יא יאמנה
תראה לי בבקשה את התחת שלך
 
אליבא דרמבן
המצווה לא נתנה מטעמים תועלתניים אלא קיום רצון אלוקה גרידא
"נעשה נשמע" זה קודם כל קיום רצון ה' . לפני כל הפלפול

זאת בשונה מהגישה אנתרופוצנטרית של אומות העולם, שמאדירה את האדם. שעליהם נאמר כל חסד דעבדין גרמייהו (כל חסד שעושים למען עצמם)

לדעתי ערכים זה דבר קונאטיבי, לא קוגנטיבי קוגנטיבי.
שומה עליך להלחם בעדם.
לא להצדיק אותם בצורה שכלתנית.

הגישה הזאת לא מאדירה את האדם. היא מהללת את האל, את התכלית והחוכמה. האדם רק צריך להוציא את שכלו מהכוח אל הפועל שאותו שכל שבאדם נובע ממקור גבוה יותר.

מבחינת רצון יש בעיה לייחס אותו לאל כי האל אחדות מושלמת ללא תהליך או שינוי. רצון מעיד על שינוי, תהליך, חוסר.
אפשר לדון רק על בריאה שלפי הרמב"ם היא חידוש העולם שמה שמנסה להגיד במילים אחרות שבניגוד למודל של האצלה, העולם לא הכרח מהאל ותלוי ברצונו, אבל גם לא יכול להיות מצב שהאל לא ירצה את העולם כי אז יש שינוי ותהליך, וחוסר אחדות וריבוי במה שהוא אחדות מושלמת שזה העיקר הראשון שלו.

שמדברים על רצון כאן הכוונה היא יותר הכרח מאשר שאלוהים רוצה או צריך משהו. אדם שחושב ככה הוא כופר.



הרמבן מעניין אותי למה התכוון כשטען שקורבן יום כיפור מופנה לנפש של גלגל מאדים. לכאורה זה עבודת אלילים.


בכל מקרה יש דגש חזק מאוד על ההשכלה ביהדות של ימי הביניים. זה היה אצל כל הזרמים בגלל השפעה של הפילוסופיה היוונית. זה יותר מדי חזק ביהדות כדי שיהיה אפשר לוותר על זה. כל היקרי אמונה מבוססים על זה, כל המושגים כמו נבואה, עולם הבא, נפש, תכלית מבוססים על זה
 
  • אהבה
סימוני אימוג׳י: איש
מעניין מאיפה אתה מביא את כל זה

למדני את חכמת החול יא יאמנה

קריאה של המשל של רבי יוסי בן פזי ורבי אלכסנדריי. פרסמתי חלק מזה. אם אתה מכיר את הניאופלטוניזם והאלכסנדריזם זה המסקנה המתבקשת לדעתי.

הזוהר ובכלל כל הרבנים באותה תקופה חיו בעולם היווני פילוסופי וחיו את זה. הם לא באים ללמד פילוסופיה ומניחים שמי שקורא מכיר את הפילוסופיה. במיוחד שכל המושגים במשל כל כך ברורים עם רב שהשם שלו דומה מאוד לשם של גדול פרשני אריסטו ואומר דברים דומים.

הזוהר גם השתמש בלא מעט מילים ספרדיות בכמה מקומות אז אני מניח שיש כאן נמשל עמוק ודו משמעי.

סולם האהבה של אפלטון גם מאוד מפורסם והמשל מזכיר את זה. יש לי עוד מה להגיד. גם על הסיפור של מחבר הזוהר משה די לישון שאולי הביא שם, אולי רפרנס לרמב"ם של עשיית אמת כי היא אמת, קישור לאפרודיטה ומה מייצגת בקריאה הסטואית ועוד דברים שאפשר מאוד להאריך כאן.
זה משל מאוד יפה גם
 
  • אהבתי
סימוני אימוג׳י: איש
הגישה הזאת לא מאדירה את האדם. היא מהללת את האל, את התכלית והחוכמה. האדם רק צריך להוציא את שכלו מהכוח אל הפועל שאותו שכל שבאדם נובע ממקור גבוה יותר.

מבחינת רצון יש בעיה לייחס אותו לאל כי האל אחדות מושלמת ללא תהליך או שינוי. רצון מעיד על שינוי, תהליך, חוסר.
אפשר לדון רק על בריאה שלפי הרמב"ם היא חידוש העולם שמה שמנסה להגיד במילים אחרות שבניגוד למודל של האצלה, העולם לא הכרח מהאל ותלוי ברצונו, אבל גם לא יכול להיות מצב שהאל לא ירצה את העולם כי אז יש שינוי ותהליך, וחוסר אחדות וריבוי במה שהוא אחדות מושלמת שזה העיקר הראשון שלו.

שמדברים על רצון כאן הכוונה היא יותר הכרח מאשר שאלוהים רוצה או צריך משהו. אדם שחושב ככה הוא כופר.



הרמבן מעניין אותי למה התכוון כשטען שקורבן יום כיפור מופנה לנפש של גלגל מאדים. לכאורה זה עבודת אלילים.


בכל מקרה יש דגש חזק מאוד על ההשכלה ביהדות של ימי הביניים. זה היה אצל כל הזרמים בגלל השפעה של הפילוסופיה היוונית. זה יותר מדי חזק ביהדות כדי שיהיה אפשר לוותר על זה. כל היקרי אמונה מבוססים על זה, כל המושגים כמו נבואה, עולם הבא, נפש, תכלית מבוססים על זה
למעשה, אהבתי את התשובה. אבל אני עדיין חלוק פה
אז איך אתה מפרש פסוקים כמו
"הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד'

על פי תפיסה שכלתנית.

רצון ה' זה ביטוי של המוחלט הטרנסצנדנטי, שלא ניתן לתפישה בחוש / קטגוריה שכלית.

זה מה שנקרא Holliger willie רצון הקדוש אצל עמנואל קאנט מול רצון אנושי
 
נערך לאחרונה:
קריאה של המשל של רבי יוסי בן פזי ורבי אלכסנדריי. פרסמתי חלק מזה. אם אתה מכיר את הניאופלטוניזם והאלכסנדריזם זה המסקנה המתבקשת לדעתי.

הזוהר ובכלל כל הרבנים באותה תקופה חיו בעולם היווני פילוסופי וחיו את זה. הם לא באים ללמד פילוסופיה ומניחים שמי שקורא מכיר את הפילוסופיה. במיוחד שכל המושגים במשל כל כך ברורים עם רב שהשם שלו דומה מאוד לשם של גדול פרשני אריסטו ואומר דברים דומים.

הזוהר גם השתמש בלא מעט מילים ספרדיות בכמה מקומות אז אני מניח שיש כאן נמשל עמוק ודו משמעי.

סולם האהבה של אפלטון גם מאוד מפורסם והמשל מזכיר את זה. יש לי עוד מה להגיד. גם על הסיפור של מחבר הזוהר משה די לישון שאולי הביא שם, אולי רפרנס לרמב"ם של עשיית אמת כי היא אמת, קישור לאפרודיטה ומה מייצגת בקריאה הסטואית ועוד דברים שאפשר מאוד להאריך כאן.
זה משל מאוד יפה גם
בהוא אמר יהי
אתה אוחז לדעה שדבר האל הוא הוא בעצם לוגוס? כמו אצל אוגוסטינוס