זה מרגיש לי כאוטי כי לפעמים אני כותב איך שאני חושב שזה מאוד כאוטי כי בדרך כלל כשאני כותב אני מנסה לתרגם את המחשבות שלי לשפה פסאודו אינטלקטואלית כאילו שאני מנסה להישמע כמו אקדמאי או יוטיובר-זחוח שחושב שהוא חוקר מדעי הרוח.
בשביל להיות מצחיק אני משלב מילים מומצאות או סלנג 4צ'אנרי מעוברת אבל לפעמים יוצא לי ואני כותב כמו אוטיסט פגוע שנכנס למלטדאון ילדותי.
גם העברית שלי היא מאוד מנותקת חריגה כי אני חי בעולם באנגלית באינטרנט אז יכול להיות שאני מדבר עברית בלי הרקע התרבותי של להיות ישראלי. כאילו שאני וויב שלמד יפנית מאנימה והוא נוסע פעם ראשונה ליפן בשביל לדבר עם יפנים - זה עקום בקיצור.
בזמן האחרון אני מנסה גם להשתמש באוצר מילים יותר מגוון ויותר גבוה כי מרגיש לי שאני עדיין מאוד מצומצם באוצר המילים שלי ודרך ההתבטאות שלי היא מאוד רובוטית כזאת חסרת אישיות אפילו שאני מאוד רגשי ואוהב להדגיש רגשות עם הכתיבה שלי.